באופן פרדוקסאלי למדי השינוי הוא אחד המרכיבים הקבועים בחיינו. אנחנו יודעים שמחר תזרח השמש ושאחרי הקיץ יגיע הסתיו, אבל במקביל, שאנחנו עשויים לגלות מחר דברים שאנחנו לא יודעים היום. כל זמן שקצב השינוי סדיר, אנחנו מסוגלים להתמודד איתו. הבעיה מתחילה כאשר חל בו שיבוש, בדרך כלל במקרה של התערבות של כוח עליון, גילוי מדעי, או חיבור בלתי צפוי של אירועים. דוגמה קלאסית לכך היא המשבר הכלכלי שיצר באחת הפרעת קצב עולמית, ואילץ אותנו לבחון מחדש את התייחסותנו למשאבי הקיום.
השימוש במושג "קיימות" החל בשנות השבעים כאשר "המוסד לשמירת העולם" התריע על הידרדרות המערכות האקולוגיות כתוצאה מזיהום הסביבה וביזבוז יתר של המשאבים הטבעיים. במשך השנים, המושג נוכס, כופף, ויושם בצורה מעוותת, לא מעט על ידי הארגונים הירוקים עצמם, אולם שלושת מרכיביו הבסיסיים - תמורה כלכלית, רווחה חברתית, והגנת הסביבה - עדיין מהווים בסיס הכרחי לקיומנו, וזה לא מקרי ששלושת המרכיבים האלה עומדים גם בלב המשבר הכלכלי.
ועידת ברונדטלנד הגדירה מחדש את מושג הקיימות ב-1988 כ"פיתוח העונה על צורכי ההווה, מבלי להתפשר על הצרכים והיכולות של הדורות הבאים". הדבר דומה לכל מערכת כלכלית שאמונה על ניהול יעיל של ההוצאות במסגרת מגבלת ההכנסות.
אחת הסיבות לשאננות שהביאה למשבר הנוכחי הייתה התחושה (שעדיין קיימת) שאותה טכנולוגיה שגרמה ל"חור באוזון", עשוייה גם לתקן אותו. פה ושם נעשים אמנם ניסיונות לחסוך במשאבים, אך בפועל, טיפוח הרגלי הצריכה המונחים על ידי שיקולים מסחריים, ובמיוחד השימוש המוגבר בטכנולוגיית מיזוג האוויר ל"תיקון" מחדלים אדריכליים, רק מחמירים את המצב, שאת תוצאותיו ישלם בגדול הדור הבא.
אחת הפעולות הראויות להתייחסות בתחום זה היא החלטת ממשלת בריטניה להקצות סכום של כתשעים מיליארד פאונד למשך 15 שנים לשיקום ואיבזור מחדש של כל בתי-הספר הציבוריים. הבחירה בבתי-ספר לא הייתה מקרית. המטרה היתה להבטיח שסוגיית שימור הסביבה תחלחל כמסר חינוכי באמצעות תוכנית ממלכתית, שאמורה מצד אחד לחייב את המתכננים לפתרונות בני?קיימא, ומצד שני - לאפשר להם חופש ביטוי שיניב פתרונות יצירתיים.
למרות שהעשייה בשטח נושאת עדיין אופי התנסותי, היא מבטאת כוונה אמיתית לשפר את ההתייחסות לסביבה, לאחר שנים רבות של זילות הסביבה ובזבוז חסר רסן.
עם התפשטות הסגנון הבינלאומי בתחילת המאה שעברה, הקשר בין המבנה לסביבתו הטבעית נחלש. אחת המטרות של חידוש בתי הספר הקיימים במקום לבנות בתי ספר חדשים, הייתה השבת הקשר הזה. בעוד שהמבנים החדשים הנבנים על פי פרוגרמה אחידה מבטלים את ייחודו של בית הספר, המבנים הקיימים נמצאים בסביבתם הטבעית ומבטיחים את שיוכם הפיזי והתרבותי לקהילה.
יחד עם זה, בעידן האינטרנט ברור שרכישת הידע של התלמיד גולשת בהרבה מעבר לגבולות בית הספר, והפרויקט העניק הזדמנות לשתף את המורים בהתוויית הפרוגרמה, את התלמידים שהעלו רעיונות ולאחר מכן חוו את תוצאותיהם, ואת ההורים שהשלימו את הפעילות ההסברתית בבית - ואגב כך הפנימו את המסרים בעצמם.
הגישות השונות שהוטמעו במסגרת הפרויקט הוכחו כיעילות לא רק בקידום העניין הסביבתי, אלא גם כאמצעי להגשמת יעדים פדגוגיים ברוח התקופה. למרות שהלימוד בבתי הספר עדיין מכוון לעבור בחינות בהצלחה, הועלו רעיונות למסגרות לימוד חדשות.
למשבר הכלכלי יש, אם כן, גם צדדים חיוביים. הוא מאלץ אותנו לפקפק באורח החיים הבטוח לכאורה, מבטל את התלות הבלתי רצויה ביכולות הבלתי מוגבלות של הטכנולוגיה, ומחייב אותנו לבחון מחדש את תפקידנו במניעת האסון הסביבתי העומד בפתח. הקשר ההדוק שבין המשבר הכלכלי ומקורות האנרגיה המידלדלים, עשוי לגרום לכך שמקורות המימון המוגבלים יופנו מעתה לפיתוח של פתרונות בני-קיימא יעילים, במקום לפיתוח וייצור הרסני של מבנים זוללי אנרגיה.
הכוונה היא לא רק לניצול נכון של האור הטבעי, איוורור, הצללה ובידוד - שהיו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד של האדריכלות - אלא גם להפניית היכולות הטכנולוגיות להתאמה רבה יותר לסגנון החיים שהשתנה בעקבות המהפכה התקשורתית.
במסגרת זו ניתן להעניק למושג הקיימות משמעויות חדשות. אם קודם היה מדובר בעיקר על התאמה ארוכת טווח של מבנה קיים ליעודו החדש, הטכנולוגיות החדישות מאפשרות כיום ליצור מבנים דינאמיים הניתנים להתאמה בהתאם לפעילות. כלומר, ה"בר קיימא" הפאסיבי הופך לבר-שינוי אקטיבי.
דוגמה למבנה בר קיימא פאסיבי היא משרדי ההנהלה של חברה לייעוץ אנרגיה ששוכנה במבנים משופצים ומורחבים של לול תרנגולות. המבנים שסיפקו בעבר ביצים לייצור בירה שחורה, הפכו לקומפלקס המספק לעצמו את כל צורכי האנרגיה. במסגרת זו, הקומפלקס המרשים כולל מרכז מבקרים חדשני המדגים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לתכנון בר-קיימא.
דוגמה למבנה בר שינוי הוא "כיתת הלימוד העתידית" - אחת מתוך עשרים פרויקטים דומים הפזורים ברחבי בריטניה. מטרת הפרויקט היא לא רק לאתגר את המתכננים לפתרונות לא קונבנציונליים, אלא גם את התלמידים והמורים,המתמודדים עם מציאות פדגוגית חדשה. בהתאם לכך, הדגם הראשוני של הכיתה העתידית כולל מצפה כוכבים, מערכת אינטרנט אלחוטית, וגן טרופי מוגן.
ראוי להדגיש עם זאת, שהכיתה העתידית אינה פתרון העומד בפני עצמו, אלא תוספת לבתי הספר המחודשים. בעוד שהמבנים המחודשים נועדו לחזק את התכנים המסורתיים, הכיתה העתידית פותחת צוהר לכיוונים העתידיים.
דיויד לויד ג'ונס הוא המנהל המייסד של סטודיו E
אדריכל ד"ר עמי רן עורך ראשי. אדריכלות ישראלית http://www.aiq.co.il>
